החלטה בתיק ת"א 49160-12-10

בפניי בקשה למחיקת התביעה על פי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

תיק זה עוסק בתביעה ותביעה שכנגד שעילתן עוולה על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965.

ההליכים בתיק זה החלו בשנת 2010, כאשר עד היום טרם הושלמו הליכים מקדמיים בין הצדדים וטרם הוגשו תצהירי עדות ראשית. זאת על אף החלטות רבות שניתנו בנדון.

במסגרת ההליכים המקדימים שניהלו הצדדים, הוגשו כבר עשרות בקשות שונות, כאשר בהחלטה מיום 24.5.12 נקבע כי התנהלות הצדדים אינה מראה על נכונות לקדם את הדיון בתיק ונפסקו הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,500 ש"ח לכל אחד מן הצדדים.

בהחלטה מיום 21.11.12 נקבע כך:

"הצדדים ישלימו הליכי הביניים הדדית, לרבות מתן תשובות לשאלונים וגילוי מסמכים, כל זאת עד ליום 3.3.13.

ודוק, על מנת למנוע "שטף" בקשות ותגובות בנושא זה כבעבר, מובהר כבר עתה כי ככל שצד כלשהו לא ישיב לשאלון ו/או לא ימציא מסמך מבוקש, יובא הדבר בחשבון במסגרת השיקולים במתן פסק הדין הסופי."

ביום 6.1.13 הגישו המבקשים את תצהירי גילוי המסמכים והתשובה לשאלונים, על אף שלא היה צורך להגישם לבית המשפט (כך גם נקבע בהחלטה מיום 7.1.13).

ביום 27.1.13 הגישו המבקשים את הבקשה הנדונה בטענה כי על אף חלוף הזמן שנקבע, כאמור בהחלטה מיום 21.11.12 ,לא קיבלו תשובה על השאלונים והבקשה לגילוי מסמכים מטעמם.

בתגובה, טוען ב"כ המשיבים כי פניית המבקשים לגילוי מסמכים ולמתן תשובה לשאלון הועברה באיחור וכאשר היה בחופשת מחלה, כך שלא ניתנה אפשרות מספקת למתן תשובה במועד. כמו כן נטען כי לאור ההחלטה מיום 21.11.12, לא היה מקום להגשת בקשה זו, שכן נאמר שם בפירוש כי אי המצאת מסמך או אי מתן תשובה לשאלון יקבלו התייחסות בפסק הדין.

לתגובה זו צורף העתק תצהירי גילוי המסמכים והתשובות לשאלון, נשוא בקשה זו.

בתשובת המבקשים נטען, כי ב"כ המשיבים לא פנה לב"כ המבקשים בבקשת אורכה, ולכן אין מקום לשמוע טענותיו בנוגע למועד פניית המבקשים.

עוד נטען כי אין לקבל את הפרשנות כי ההחלטה מיום 21.11.12 מונעת מן המבקשים לנצל את זכויותיהם הדיוניות לאור חשיבות ההליכים המקדמיים.

על כן, נטען כי יש לקבל את הבקשה או לחילופין להטיל על המשיבים הוצאות לדוגמה.

לאחר שבחנתי טענות הצדדים ובשים לב לרצף התרחשות הארועים נשוא הבקשה, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום לקבל את הבקשה.

החלטת בית המשפט מיום 21.11.12 ברורה ונועדה בפירוש למנוע בקשות מסוג זה, אשר הוגשו למכביר במסגרת הליך זה.

עוד יש לציין, כי בהחלטה מיום 24.5.12 צוין כי אופי התנהלות הצדדים בתיק מצביע על אי רצון לקדמו והוטל על הצדדים תשלום הוצאות לקופת המדינה בגין הזמן השיפוטי שבוזבז.

דא עקא, הגשת בקשה זו מבהירה כי המסר שהועבר לצדדים בהחלטות בית המשפט עד עתה אינו מוטמע וחבל שכך.

אשר על כן, הבקשה נדחית.